הפוסל במומו פוסל

חברת ניו פרמננט מייק-אפ בע"מ עוסקת בייצור מכשירי איפור קבוע וציוד נלווה, והיא התקשרה עם אחד בשם רמי בקל בהסכם למתן שירותי שיווק בחו"ל. באוגוסט 2009 התקשרה החברה עם DHL בהסכם כללי למתן שירותי משלוחים, ובמהלך חודש יוני 2010 פנה רמי בקל ל-DHL, בשם החברה, בבקשה לקבל הצעת מחיר למשלוח מוצרים שונים לתערוכה בלאס ווגאס, שאמורה הייתה להיפתח ביום 18.7.2010 ותוכננה להימשך כשלושה ימים. 

ביום 11.7.2010 נאסף המשלוח מחצרי החברה על ידי DHL. המשלוח הגיע לארצות הברית ביום 14.7.2010, אך עוכב במכס האמריקאי במשך מספר ימים, בשל העדר נתונים או מסמכים שהיו דרושים לצורך שחרורו. בין היתר, חסר היה פירוט בשטר המטען לגבי תכולת המשלוח, וצוין על גביו באופן כללי מדי כי הוא כולל: "EXHIBITION DEMONSTRATION MEANS". בשל כך, לא הגיע המשלוח אל היעד עד למועד פתיחת התערוכה, ובהמשך הוא אף הוחזר לישראל, באמצעות DHL.  

לאור העובדה כי פספסה את ההזדמנות להשתתף בתערוכה, הגישה החברה תביעה הן נגד DHL והן נגד רמי בקל. לגבי בקל, טענה היא כי במסגרת התקשרותה עמו בהסכם השיווק, הוא היה אחראי גם על התחום הלוגיסטי של היציאה לתערוכה, לרבות ההכנות למשלוח וביצועו בפועל. לטענת החברה, בקל שימש כאיש הקשר מטעמה מול DHL בקשר עם מועד יציאת המשלוח, אופן ביצוע המשלוח ורישום הנתונים הדרושים על גבי מסמכי המשלוח, ומכאן שיש לראות בו אחראי לעיכוב של המשלוח במכס ואי הגעתו לתערוכה במועד, ובהתאם - לנזקים שנגרמו לה בשל כך. בכל הנוגע ל-DHL, טענה החברה כי בקל דיווח ל-DHL כי מדובר במשלוח לצורך השתתפות בתערוכה, וכי הייתה חשיבות יתרה להגעתו במועד, ובהתאם הייתה DHL מחויבת לעקוב אחר המשלוח ולעשות כל שביכולתה כדי שיגיע ליעד במועד. עוד טענה החברה, כי לאחר ביצוע ההזמנה עמדו בקל ו-DHL בקשר לצורך קביעת מועד יציאת המשלוח ועוד פרטים טכניים הנוגעים לביצוע המשלוח, ובעת שהתברר שהמשלוח עוכב במכס, לא היו נציגי DHL זמינים לטפל בנושא העיכוב, וגם בשל כך יש להטיל אחריות על DHL לנזק שנגרם. אשר לנזק, טענה החברה כי נגרמו לה נזקים ישירים בשל העלויות בהן נשאה לצורך ההשתתפות בתערוכה, לרבות נסיעה ושהות של נציגיה בארצות הברית לצורך כך, וכי נגרמו לה גם נזקים עקיפים, כגון פגיעה בפוטנציאל הפרסום עקב אי ההשתתפות בתערוכה, ופגיעה במוניטין, בסך כולל של 250,000 ₪. 

לטענת בקל, אין יסוד לתביעה כנגדו, שכן בהתאם להסכם השיווק הוא לא היה אחראי על תחום הלוגיסטיקה אצל התובעת בכלל, ולא על ביצוע המשלוח הנדון בפרט. עוד טען בקל, כי עוד לפני יציאת המשלוח לארצות הברית, הוא בכלל שהה במזרח הרחוק בשירות חברה אחרת לה הוא מספק שירותי שיווק, ועובדת היעדרותו הצפויה באותה התקופה הייתה ידועה לחברה ולמנהליה מראש. אי לכך, טען בקל, הוא לא לקח חלק בהכנת המשלוח או מילוי הטפסים הרלבנטיים, ואין לו כל אחריות לחוסר כזה או אחרת שנתגלה באותם מסמכים. 

לטענת DHL, החברה נושאת באחריות הבלעדית לעיכוב במכס, שכן לא מילאה את מכלול הפרטים הדרושים על גבי שטר המטען של המשלוח, וכי אין ל-DHL כל אחריות לאופן מילוי הפרטים על ידי הלקוח על המסמכים המצורפים למשלוח. עוד טענה DHL, שהתובעת לא פנתה לשירות הלקוחות של DHL על מנת לדווח על כך שמטרת המשלוח היא השתתפות בתערוכה, כפי שהונחתה על ידי נציגי המכירות של DHL, ועל כן לא בוצע מעקב "צמוד" על הגעת המשלוח. כן טענה DHL, כי גם ללא פניית החברה לשירות הלקוחות, ממילא דיווחה DHL לנציגי החברה על העיכוב מיד כאשר נגרם, אולם הן מנהלי החברה והן בקל לא היו זמינים במועד הרלבנטי, ואף לא בימים שלאחריו. כמו כן, טענה DHL כי בהתאם לתנאי השירות, היא אינה אחראית לכל נזק שנגרם בשל עיכוב בהגעת המשלוח ליעד, וכי היא אינה מתחייבת למועד ספציפי של הגעת משלוח.  

בנוסף, הכחישו שני הנתבעים את גובה הנזק הנטען. 

בית המשפט עיין בהסכם השיווק שבין החברה ובין בקל, ומצא כי החברה שכרה את שירותיו כקבלן עצמאי, על מנת שיבצע עבורה עבודה של איתור לקוחות פוטנציאליים בחו"ל ושיווק מוצרי התובעת בחו"ל ללקוחות אלו, בתמורה לקבלת אחוז מסוים מרווחי המכירות ללקוחות שישיג, ועוד בונוסים נוספים, כפי שמפרט ההסכם. אין בהסכם השיווק פירוט של הפעולות הנכללות בהתחייבויות בקל בנושא השיווק, ואין בהסכם כל התייחסות לתחום הלוגיסטי הנובע מביצוע פעולות שיווק אלו או אחרות. לאור זאת, ומאחר שטענת החברה, לפיה בהסכם מאוחר שנערך בעל פה התחייב בקל להיות אחראי כלפי החברה בתחום התערוכות, דחה בית המשפט את הטענה, כאילו התחייב בקל כלפי החברה לטפל בפן הלוגיסטי של ביצוע משלוחים לתערוכות לחו"ל: "לא הוכח קיומה של התחייבות בעל-פה מעבר לכתוב בהסכם השיווק ולא שוכנעתי כי יש לפרש את הכתוב באופן ליברלי ומרחיב, כך שניתן יהא לקרוא לתוך מחויבויותיו של בקל גם התחייבות לפן הלוגיסטי של הכנת המשלוח וטיפול בהגעתו במועד. הנטל בהקשר זה מוטל על התובעת, ולטעמי הוא לא הורם." לפיכך, התביעה נגד בקל נדחתה.  

ביחס ל-DHL, קבע בית המשפט כי את טענות החברה כלפיה ניתן לחלק לשתי טענות מרכזיות: האחת - ש-DHL התרשלה כלפיה בכך שלא סיפקה לה הסברים מספקים והנחיות מספקות באשר לאופן הכנת המשלוח בטרם יציאתו את גבולות הארץ. בכך נכללת גם הטענה לפיה DHL הייתה מודעת מראש לכך שהמשלוח נועד לתערוכה, והיה עליה לפקח באופן הדוק על המשלוח ולוודא את הגעתו במועד המתוכנן ליעד ולתערוכה. הטענה השנייה נוגעת להתנהלות DHL לאחר שהחל העיכוב של המשלוח במכס, לרבות הטענות בנוגע לעדכון של החברה לגבי העיכוב ולהעדר זמינות נציגיה במהלך סוף השבוע שקדם לתחילת התערוכה.  

אשר לטענה הראשונה, ציין בית המשפט כי העדה מטעם DHL העידה כי האחריות למילוי הפרטים על גבי שטר המטען, כמו גם על מסירת המסמכים הדרושים ותיאור ברור של תכולת המשלוח על גבי שטר המטען מוטלת תמיד על הלקוח, וכי כל טעות או אי דיוק או חוסר במסירת הפרטים והמסמכים הדרושים עלול לגרום לעיכובים בהגעת המשלוח ליעדו במועד, בשל החלטות הרשויות המוסמכות כגון רשויות המכס. בית המשפט קיבל גרסה זו, אשר לא נסתרה גם בחקירתה הנגדית של העדה, בקבעו כי "הסבריה של פולי מקובלים עלי, ולטעמי ניתן למצוא להם גם תימוכין בהסכם השירות. השירותים המוצעים על ידי DHL הם שירותי משלוח (ייבוא או ייצוא), כאשר במסגרת הסכם השירות יש ללקוח אפשרות לרכוש שירותים נלווים נוספים, ובהם ביטוח, שירות של עדכונים על מצב המשלוח בזמן אמת והסדרי תשלום באשראי מראש לגבי עלויות שקשורות בביצוע המשלוח (עלויות מכס, מע"מ וכיו"ב). לא מצאתי שהסכם השירות מפרט כי DHL מספקת ללקוחות גם שירותים של ייעוץ והנחיות לעניין דרישות מכס או דרישות דומות אחרות לגבי משלוחים ספציפיים, משמע שהשירות הבסיסי שמציעה DHL ושאותו רכשה התובעת, מתייחס לביצוע העברת המשלוח בלבד. בנוסף יש לציין כי אומנם לא נטען בפניי שהתובעת רכשה מ-DHL ביטוח לגבי המשלוח הנדון, אך מכל מקום הסכם השירות מציין באופן מפורש בסעיף 9 לנספח "א", שהכיסוי הביטוחי (גם אם היה נרכש) אינו חל על "נזקים כתוצאה מעיכובים במסירת משלוחים, ... , אריזה שאינה תואמת את אופי תכולת המשלוח ותיאור תכולה שגוי או מטעה, ...". המצוטט לעיל מהווה חיזוק נוסף לטענת DHL לפיה היא אינה אחראית לתוכנו של שטר המטען ולמסמכים שמצורפים על ידי הלקוח למשלוח שהוא מבקש לבצע באמצעותה". אשר על כן, נדחתה הטענה הראשונה שהעלתה החברה נגד DHL.  

באשר לטענה השנייה, לפיה DHL לא ביצעה מעקב ופיקוח מספקים על התקדמות המשלוח בשלבי העברתו ליעד, לרבות השלב בו עוכב במכס – נחלקו הצדדים בשאלה האם עדכנה החברה את DHL מראש בכך שמדובר למשלוח לצורך תערוכה, ולכן יש למועד הגעתו חשיבות יתרה, אם לאו. במסגרת זו, הוצג לבית המשפט שדר דואר אלקטרוני ששלחה DHL לחברה, ובו הנחיה מפורשת מצד DHL לפנות לשירות הלקוחות לאחר ביצוע הזמנת המשלוח הספציפי, ולעדכן כי מדובר במשלוח לתערוכה, ועדת DHL אף ציינה כי בהצעות המחיר מופיעה פסקה המפנה את הלקוח לשירות הלקוחות בקשר לבקשות נוספות בעניין המשלוח, ועדותה זו לא נסתרה על ידי החברה. לפיכך, נקבע כממצא עובדתי שהחברה ידעה שיש צורך לפנות לשירות הלקוחות ולעדכן באמצעותו את DHL לגבי מטרת המשלוח, וכי לא הוכח שהחברה אכן עדכנה את שירות הלקוחות כנדרש. לכן, לא הוכחה רשלנות או הפרה חוזית מצד DHL בכל הנוגע למשלוח. 

באשר להתנהלות לאחר הגעת המשלוח לארה"ב ולאחר שהחל העיכוב במכס הוכח, כי עוד ביום 14.7.10 שלחה DHL הודעת דואר אלקטרוני למנהל החברה באשר לעיכוב במכס ובאשר לכך שנדרשת השלמת פרטים לצורך השחרור מהמכס, ולמעלה מן הנדרש אף הודיעה על כך למשרדי החברה בארץ טלפונית. מנהל החברה, אשר נרשם כאיש הקשר על גבי שטר המטען, וכבר שהה, באותה עת, בארצות הברית, בהמתנה להגעת המשלוח לתערוכה, קיבל את ההודעה עוד באותו יום, אולם טמן ידו בצלחת ולא פעל לקידום שחרור המשלוח מהמכס האמריקאי. על כן, הוכח כי DHL פעלה כפי שהתחייבה, ושלחה עדכון לכתובת הדואר האלקטרוני שקבעה החברה, ואף הגדילה עשות והודיעה על כך טלפונית לחברה, ובכך יצאה ידי חובתה.  

התביעה נדחתה, אפוא, במלואה, והחברה חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ לכל אחד מהנתבעים.  

[ת"א (חיפה) 4936-07-11 ניו פרמננט מייק אפ בע"מ נ' די. אייץ'. אל. (ישראל) בע"מ, פסק דינה של כב' השופטת תמר נאות-פרי מיום 11.3.14. את החברה ייצג עו"ד אלבר נחאס, את DHL ייצג עו"ד עמי אסנת ואת בקל ייצגה עו"ד אופירה אשל].