מחיר הטרטור

ר.נ.ה. יבוא ושיווק מזון (2002) בע"מ הנה חברה פרטית, הרשומה כיבואן מזון בשירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות. גם מר יוסף הרצל לוי (להלן "לוי") רשום כיבואן מזון בשירותי המזון והתזונה במשרד הבריאות. חברת ר.נ.ה, יחד עם לוי, ייבאו לארץ  צימוקים מארצות הברית - מספק בשם קלדק אינטרנשיונל – לאחר שקיבלו לכך אישור מאת משרד הבריאות. אישור זה הינו למעשה תעודת רישום יבוא מזון המהווה אישור מוקדם ליבוא הצימוקים מאותו ספק - על פי נתונים הנמסרים מראש למשרד הבריאות. מטען הצימוקים, במשקל של כ-20,000 ק"ג, הגיע לנמל אשדוד ביום 16.2.10, ומיד לאחר הגעתו, ועוד בטרם שחרורו מהמכס, רכשה אותו חברת ר.נ.ה מלוי.  

על מנת לשחרר המטען מפיקוח המכס, נדרשה חברת ר.נ.ה להמציא למכס אישור שחרור מתחנת מעבר. לטענתה, היא הציגה בפני התחנה את כל המסמכים הדרושים על פי סעיף 9 לנוהל "יבוא מזון רגיל- רישום מוקדם ושחרור מהנמל", וביום 3.3.10 אכן ניתן לה אישור שחרור של המטען מהמכס על פי חשבון הספק. לאחר הצגת האישורים המתאימים, התקבל מאגף המכס רשימון על יבוא טובין, לפיו הועברה הבעלות במטען לתובעת. לאחר קבלת הרשימון, הועבר המטען לאחסון עד תשלום המכס ושחרור המטען. ביום 7.3.10 שחררה חברת ר.נ.ה מפיקוח המכס מחצית מהמטען, ללא בעיות. 

מספר ימים לאחר מכן, כאשר ביקשה ר.נ.ה לשחרר את המחצית השנייה, דרש ממנה אגף המכס להמציא לו אישור שחרור חדש מהתחנה לפיקוח של משרד הבריאות, וזאת לאור העברת הבעלות במטען מלוי לר.נ.ה. זאת, על אף שהאישור שניתן כבר הופיע על פני חשבון הספק של לוי.  

לטענת ר.נ.ה, דרישה זו הייתה שינוי לנוהג שנהג עד אז, בייחוד מאחר ואגף המכס כבר אישר את העברת הבעלות במטען, לאחר שהוצגו בפניו כל המסמכים הדרושים, כאמור בנוהל. אף על פי כן, פנתה ר.נ.ה למשרד הבריאות וביקשה לקבל אישור נוסף לשם שחרור המחצית השנייה של המטען, אלא שמשרד הבריאות השיב לה כי הוא מוציא אישור שחרור אחד בלבד לכל מטען ועל כן די באישור השחרור שניתן על גבי חשבון הספק. עם תשובה זו פנתה ר.נ.ה לאגף המכס, אולם נענתה כי המכס, מצדו, פועל לפי הוראות משרד הבריאות, ואלו קובעות כי יש צורך באישור שחרור נוסף בשל העברת הבעלות לפני שחרור המטען מהמכס. ר.נ.ה פנתה, אפוא, בשנית למשרד הבריאות, ונענתה בתשובה זהה. מאחר ור.נ.ה התעקשה כי אגף המכס אינו מוכן לשחרר את המטען בשלמותו ללא אישור חדש, ביקשה מנהלת שירות המזון הארצי במשרד הבריאות מחברת ר.נ.ה להמציא לה מסמכים שונים, בין היתר מסמך בדבר העברת הבעלות וחשבון על מכירת המטען, אולם גם לאחר שהומצאו לה כל האישורים שביקשה -  לא העניק משרד הבריאות את האישור האמור, ואף לא נתן כל תשובה מדוע לא עשה כן, או מה עוד נדרש מחברת ר.נ.ה על מנת לקבל את האישור.  

ביולי 2010 הגישה החברה תביעה נגד מדינת ישראל, הן בכובעה כאגף המכס והן בכובעה כמשרד הבריאות. לטענתה, המכס היה חייב לשחרר את המחצית השנייה של המטען, מבלי לדרוש אישור שחרור נוסף, ולחלופין, היה חייב משרד הבריאות להנפיק לה את האישור הנדרש לשחרור. באי עשותם כן, הפרו אגף המכס ומשרד הבריאות את החובה המוטלת עליהם על פי דין בכך שלא שחררו את המטען בהתאם למסמכים שהוצגו בפניהם או באי המצאת האישור הנדרש. טענת התובעת נסמכה על כך, שייבאה בעבר, באופן עצמאי, צימוקים מאותו ספק עצמו, ולכן טענת משרד הבריאות לגבי חשש לבריאות הציבור כתוצאה מהעדר מנגנון המעיד על הקשר בין היבואן לטובין ובין היצרן לטובין המשוחררים - הינן טענות סרק. עוד הוסיפה התובעת וטענה, כי התרשלות הנתבעות היא בכך שבמשך שנתיים וחצי לא הודיעו לתובעת אילו מסמכים נדרשים ממנה על מנת לשחרר את הסחורה והודעה מסוג זה ניתנה רק לעת הגשת התצהירים. לטענת התובעת, התרשלו הנתבעות בהפעלת סמכויותיהן באופן שהסב לה נזק. 

המדינה  טענה  כי בעת בדיקת המסמכים הנדרשים לצורך שחרור הטובין מהנמל, התגלתה אי התאמה בין תעודת רישום היבואן לבין תעודת רישום היבוא (עדיין של לוי). מאחר ועל מנת לשחרר טובין מתחנת ההסגר יש צורך במסמכים אשר יצביעו על הקשר בין היצרן ליבואן הספציפי, נדרש היבואן לוי להשלים את המסמכים, ולהמציא את תעודת רישום היבוא התואמת לתעודת רישום היבואן לפי מספר עוסק מורשה של היבואן הספציפי. לאחר שהובאו המסמכים הנ"ל, שוחררה מחצית מכמות המטען כאמור ביום 7.3.10, על פי רשימון לוגי מס' 30161590, בהתרה אוטומטית, היינו הותר תוך 40 דקות מרגע הגשת הרשימון הלוגי במחשב, ולפני שהרשימון המקורי הועבר לבדיקת מעריך או גורם אחר במכס. ביום 8.3.10 הגיע הרשימון המקורי עם נספחיו לבית המכס במרכז, ובבדיקה שנערכה ביום 11.4.10 התברר, כי לא צורפו כל המסמכים הנדרשים לשם שחרור המטען על שם התובעת בהתאם לדרישות משרד הבריאות. לפיכך נדרשה התובעת להמציא את המסמכים החסרים על מנת לשחרר את המחצית השנייה של המטען, לרבות אישורים מתאימים ממשרד הבריאות על שם התובעת.  

בית המשפט קבע, כי גם בכתב ההגנה לא נקבו הנתבעות מפורשות בצורך באישור ספק על שם התובעת, וממילא כאמור, הועלה הצורך בהמצאת מסמך חדש, אשר אינו מופיע בנוהל, רק בשלב התצהירים. כך, גם אם היה על התובעת להמציא חשבון ספק על שמה על מנת לשחרר את הסחורה, אך מסיבותיה שלה לא עשתה כן, הרי שבכל מקרה היה על הנתבעות ליידעה בדבר האופציה הנוספת המוענקת לה, בדמות אישור מהיצרן על ידיעתו בדבר העברת הבעלות, אולם הדבר לא נעשה. בית המשפט הדגיש, בהקשר זה, כי מסמכים רבים שהגישה התובעת לנתבעת ציינו את שמה כיבואן הנעבר, הן במסמכי העברת הבעלות, והן באישור האחריות לטיב הסחורה אשר סיפק לוי, היינו כי לא היה ספק שהייתה כאן מכירה וכי התובעת הינה היבואן הנעבר. 

הנתבעת טענה, כי הוצעו לתובעת שתי אפשרויות המתיישבות עם הוראות הנוהל: 1. שחרור הטובין כולו באמצעות לוי או 2. עמידה בכל הדרישות המפורטות בתצהירי העדות הראשית של הנתבעת, אשר הוגשו לבית המשפט רק במסגרת ההליך המשפטי, חודשים ארוכים לאחר שהמשלוח כבר הגיע ארצה.  אולם בית המשפט פסק כי האפשרות שהועלתה בתצהירי הנתבעת - להמציא תעודת ספק על שם התובעת או אישור מהיצרן המעיד כי הוא מודע להעברת הבעלות בסחורה וחלוקת האחריות בגינה - הועלתה באיחור ניכר מהמועד המקורי בו ביקשה התובעת לשחרר את הצימוקים (למעלה משנתיים) כאשר ברור לכל כי הגיונית, בשלב זה כבר נגרם נזק לסחורה, והוא מפרט בפסק הדין את הפרכה שבעמדת הנתבעות לעניין זה:  

"חשוב להדגיש, כי מסמך ברוח זה הוגש ע"י התובעת לאחר שלב התצהירים - אישור מקלדק כי היא מודעת להעברת הבעלות בטובין. חרף זאת, לא קיבלו הנתבעות את האישור היות ולטענתן מדובר באישור של הספק ולא של היצרן. יודגש, כי גם תשובתן של הנתבעות לעניין זה ניתנה באיחור ניכר- כחצי שנה לאחר שהוגש לה, וכאשר נחקר על כך גורדון השיב בצורה מתחמקת לפיה ממילא בשלב זה כבר לא היה ערך לצימוקים. והרי זו בדיוק הבעיה. בסיכומיהן טענו הנתבעות כי הדבר מהווה ראיה לכך שממילא לא היה במתן התשובה במועד בכדי לסייע לתובעת שהרי מכל מקום לא צלחה בהבאת האישור. טענה זו אינה מקובלת עליי, שכן מלבד העובדה כי היא תיאורטית, מסיקה מסקנות בדיעבד, ולא יכולה ללמד על יכולתה של התובעת ליצור קשר עם היצרן בזמן אמת, הרי שיש בה כדי לפטור הרשות  מהחובה להשיב לפונה אליה בזמן סביר  מהם המסמכים שעליו להגיש לה כדי שיוכל לזכות בשחרור הסחורה. ואם יש כמה חלופות – יש לפרטן."  

בהמשך עדותו הודה נציג המדינה כי מדובר בהליך שאינו מצוי בנוהל, וניתן לתובעת לפנים משורת הדין על מנת לאפשר את העברת הבעלות. בכך, ראה בית המשפט הודאה כי במקרה זה לא פעלו הנתבעות בהתאם לנוהל וככל הנראה זו הסיבה לעיכוב הניכר במתן התשובה. מכל מקום, לאור כל האמור, דחה בית המשפט את טענת המדינה, כאילו התובעת ידעה מהם המסמכים החסרים עוד קודם להגשת התביעה.  

נקבע, אם כן, כי אי שחרור הסחורה נבע, בסופו של יום, בשל מסמכים שדרשה הנתבעת. היו חלופות אפשריות לשחרור הסחורה מבחינת המסמכים הנדרשים, והנתבעת באמצעות גורמיה לא פירטו כנדרש אותן חלופות בזמן אמת לתובעת, כאשר לו עשו כן סביר שניתן היה למנוע הנזק ולשחרר הסחורה. נקבע, כי הנתבעת ביקשה מסמכים שאינם קיימים בנוהל יבוא מזון, שעה שידעה שמדובר במוצר מזון מתכלה, ולכן לא ניתן להלין על התובעת על שלא ניחשה מה נדרש. לאור האמור, קיבל בית המשפט את טענת התובעת, לפיה התרשל משרד הבריאות באי מתן הודעה בזמן אמת מה נדרש מהתובעת לשם שחרור הצימוקים. לאור האמור קבע בית המשפט כי הנתבעת התרשלה וגרמה  נזק לתובעת, מאחר ומדובר בעיכוב בן למעלה משנתיים בשחרור מוצר מזון.  

המדינה חויבה, אפוא, לשלם ליבואנית סך של כ-140,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לה, ועוד כ-18,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.  

[ת"א (חיפה) 5463-07-10 ר.נ.ה. יבוא ושיווק מזון (2002) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף המכס ומשרד הבריאות מחלקת שירותי מזון ארצי, פסק דינו של כב' השופט יואב פרידמן מיום 9.3.14. את היבואנית ייצג עו"ד אלי חן, ואת מדינת ישראל – עו"ד איתן לדרר].