"מודל הסוכן" באיחוד האירופאי - דגל אדום

חברה ישראלית התקשרה עם סוכן גרמני, למכירת מוצריה בגרמניה כנגד תשלום עמלות סוכן. מערכת היחסים בין הצדדים החזיקה 4 שנים, אשר ברובן היו שנים מוצלחות. הסוכן בנה צבר לקוחות מכובד וכנגד נהנה מסכומים נכבדים אשר שולמו בצורה של עמלות. לאחר תור הזהב בין הצדדים, היחסים עלו על שירטון והחברה הישראלית, אשר איבדה את אמונה בסוכן, ביקשה "להתגרש". בהתאם להוראות ההסכם בין הצדדים, החברה הודתה לסוכן על שירותיו והודיעה לו כי בתוך 30 ימים ההסכם ביניהם מבוטל. זמן קצר לאחר מכן, נודע לחברה הישראלית כי "הגירושים" יהיו כואבים מכפי שציפתה. בדיעבד גילתה החברה, כי על אף הוראות ההסכם, החברה מחויבת מכוח חקיקה קוגנטית בגרמניה, אשר לא ניתן להתנות עליה, בהודעה מוקדמת של חמישה חודשים וכן בחובת פיצוי לסוכן,  כאשר גובה הפיצוי לסוכן עשוי להגיע לסך עמלות של 12 חודשים, שיקבעו בהתאם לממוצע עמלות של הסוכן ב - 4 השנים של ההסכם.     

המציאות המשפטית בה נתקלה החברה, מקורה בדירקטיבה של האיחוד האירופאי, אשר נכנסה לתוקף כבר ב - 1986 ונועדה להסדיר את יחסי סוכן מסחרי וספק, מתוך הבנה כי הסוכן בדרך כלל הוא הצד החלש במערכת היחסים בין הצדדים. בעקבות הדירקטיבה אימצו מדינות האיחוד האירופאי חקיקה אשר מבוססת על הדירקטיבה. החקיקה מתייחסת להיבטים השונים של מערכת היחסים בין סוכן לספק וברובה קוגנטית לטובת הסוכן, כלומר לא ניתן להתנות עליה לרעת הסוכן. גם בישראל נכנסה לתוקף באפריל 2012 חקיקה דומה, אשר מבוססת בחלקה על הדירקטיבה. להרחבה בנושא החוק הישראלי - חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012, ראו מאמר שהתפרסם בגיליון אפריל 2012.   

נושא מרכזי ומהותי שמטופל במסגרת הדירקטיבה, מתייחס לסיטואציה בה הספק מבקש לסיים את ההסכם מול הסוכן, שלא בשל הפרת ההסכם על ידי הסוכן, או במקרים בהם הסוכן הוא זה שמבקש לסיים את היחסים מסיבות "מוצדקות", כגון גיל או מחלה. בסיטואציות אלו, הדירקטיבה קובעת כי הסוכן זכאי לתקופת הודעה מוקדמת של חודש לכל שנה של ההסכם, עד מקסימום של חצי שנה הודעה מוקדמת. כמו כן, הסוכן זכאי לפיצוי בגין סיום היחסים. הדירקטיבה מאפשרת בחירה בין שתי שיטות פיצוי. בשיטה היותר נפוצה, שמבוססת על הדין הגרמני, הפיצוי ניתן במקרה בו הסוכן הגדיל משמעותית את היקף העסקים מול לקוחות קיימים של הספק, או הביא לקוחות חדשים לעסק ובתנאי שהספק עתיד להנות מהפירות של עבודת הסוכן לאחר סיום ההסכם עימו. הרעיון הוא לפצות את הסוכן על אובדן רווחים עתידי ויצירת מוניטין ושוק לספק. 

לאור החקיקה אשר הינה פרו סוכן, הנהוגה במדינות האיחוד האירופאי ובישראל, מומלץ לבחון האם מודל הסוכן הינו המודל הנכון לעבודה במדינות אלו. במודל הסוכן, הסוכן מיופה כוח לנהל מו"מ ולהיכנס בהסכמים עם לקוחות, כאשר ההזמנה נעשית ישירות מול הספק. אלטרנטיבה אפשרית הינה לעבור למודל של Finder, כלומר מתווך שעובד כנגד עמלות. ההבדל העיקרי בין מתווך לבין סוכן הוא שהמתווך אינו מוסמך לנהל מו"מ אל מול הלקוח בשם הספק ואינו מיופה כוח להתקשר עם הלקוח בהסכמים. אלטרנטיבה אחרת – אם פעילותו של הסוכן מהותית לשמירת הקשר עם הלקוח ובלעדיו הלקוח עתיד לעזוב, יש לשקול להפוך את הסוכן למפיץ, כאשר ההבדל העיקרי הינו שמפיץ אינו מייצג את הספק ופועל בשמו, אלא קונה את הסחורה מהספק ומוכר ישירות ללקוח. אלטרנטיבה נוספת היא להפוך את הסוכן לעובד של החברה - רלוונטי בעיקר לסוכנים ישראלים (כדי להימנע מהעסקת עובדים במדינות זרות). חשוב לציין, כי קביעה בהסכם בין הצדדים כי הדין שיחול על הצדדים יהיה דין אשר אינו מחיל חקיקה פרו סוכן, לפחות ככול שמדובר על עבודה מול סוכן במדינות החברות באיחוד האירופאי, לא תצלח בסיכוים גבוהים, שכן, ככול הנראה, הדין המקומי במדינות האיחוד יגבר על החלטת הצדדים לבחור דין ופורום משפטי אחר.     

ככול והאלטרנטיבות המוצעות לעיל אינן רלוונטיות והמודל הנכון לעבודה מבחינת הצדדים הינו מודל של סוכן, אזי יש לתמחר מראש, ככול שניתן, את גובה העמלות לסוכן, בהתחשב בשני ראשי הפיצוי המגיעים לסוכן במקרה של ביטול כאמור. המלצה נוספת הינה להגדיר באופן ברור את מחויבויות הסוכן בהסכם, כולל יעדי מכירות, על מנת שיהיה ניתן לסיים את ההסכם בשל אי עמידה במחויבויות או ביעדים, כיוון שסיום הסכם בנסיבות כאלה מוחרג מחובת הפיצוי האמורה לעיל. המלצתנו היא שבכל מקרה בו בוחרים במודל של סוכן, יש לבחון את הדין הרלוונטי במדינה בה פועל הסוכן, וזאת בכדי שהחברה תהיה מודעת להשלכות המשפטיות הכרוכות בכך ותוכל אף לנסות לצמצם חשיפות, או לתמחר את הסיכונים מראש.