סיפורי בדים

השבוע, ניתן בבית המשפט העליון פסק דין עקרוני ותקדימי, שעוסק בסמכויות גובה המכס לגבות חוב מחברה שאינה החייב במס, עקב הרמת מסך ההתאגדות של אותה חברה. מדובר בערעורים שהוגשו על ידי רשות המסים, כנגד שני פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים בחיפה ובירושלים.  

סעיף 6(א) לחוק החברות משנת 1999 עוסק בדוקטרינת הרמת המסך, המאפשרת לבית המשפט להתעלם ממסך ההתאגדות ומעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, ובמקרים חריגים, וכאשר נסיבות העניין מצדיקות זאת, לחייב את בעלי מניותיה בחובותיה של החברה. סעיף 106 לחוק מס ערך מוסף, מקנה לרשות המסים לבצע מעין "הרמת מסך" בין שתי חברות או יותר, במצב דברים בו חברה אחת מפסיקה את פעילותה, והאחרת נכנסת בנעליה, וזאת במטרה להתחמק מתשלום מס. סעיף זה, שהוחל גם על חובות מכס ומס קניה, נחקק רק בשנת 2002. בית המשפט העליון פסק, בערעור בגלגול שלישי, כי הרמת מסך שנערכה על ידי רשות המסים לפני חקיקת סעיף 106 הנ"ל אינה חוקית. בכך, הגיעה לסיומה פרשה שהחלה בשנת 2000, ואלו קורותיה: 

חברת בית הבד המודרני לייצור שמן זית טבעי בע"מ (תכונה להלן בשם "חברת בית הבד") נוסדה בשנת 1989 ועסקה בייבוא ובשיווק שמן זית. בעל מניותיה היה אחמד אגברייה, ולאחר מותו חולקו מניות חברת בית הבד בין ארבעת בניו. חברת בית הבד באסם בע"מ (תכונה להלן בשם "חברת באסם") הוקמה בשנת 1994 על ידי אחד הבנים, באסם אגברייה, והחלה את פעילותה בשנת 2000. חברת זייתון תעשיות בע"מ ((תכונה להלן בשם "חברת זייתון") הוקמה על ידי בנו של באסם ונכדו של אחמד, בשנת 2003.  

בשנת 2006 פנתה רשות המסים אל חברת זייתון, בדרישה לתשלום חוב סופי וחלוט בסך 714,084 , שנזקף לחובתה של חברת בית הבד כבר בשנת 2000. בדרישה נטען, כי שלוש החברות מהוות הלכה למעשה אישיות משפטית אחת, אשר החליפה את כסותה, שמה ומספרה הרשמי, על מנת לחמוק מפירעון החוב הנזקף לחובתה. רשות המסים ביססה את פנייתה זו על זהות מוחלטת בין שלוש החברות בפרמטרים רבים ובהם אופי הפעילות, שם המותג, ניהולה המעשי של החברה, זהות הלקוחות, מלאי וציוד טכני, עובדי החברה וכן מיקומה הפיזי של החברה, אשר פעלה לאורך השנים באותו מקום. לאור זאת, הודיעה רשות המסים לחברת זייתון, כי בכוונתה לגבות ממנה את החוב, שנזקף במקור לחובתה של חברת בית הבד. בהמשך להודעה זו, זימנה הרשות את חברת זייתון לשימוע, אשר גם לאחריו עמדה הדרישה לתשלום החוב על כנה. 

לנוכח דרישת רשות המסים, פנתה חברת זייתון בשנת 2007 לבית משפט השלום בחיפה, בבקשה לסעד הצהרתי, הקובע כי רשות המסים אינה מוסמכת לייחס לה את חובה של חברת בית הבד משנת 2000. בית משפט השלום הצביע על כך שסעיף 6(א) לחוק החברות, מסמיך את בית המשפט להרים את המסך בין החברה לבעל מניותיה, וכי המקור היחיד להקניית סמכות מעין זו לרשות הינו סעיף 106 לחוק מע"מ, שאינו חל על המקרה הנדון  לאור העובדה שנחקק לאחר מועד היווצרות החוב, בשנת 2000. על כן, פסק בית משפט השלום כי אין לרשות המסים סמכות להרים מסך בעצמה, ולייחס את חובותיה של חברת בית הבד לחברת זייתון.  

על פסק דין זה ערערה רשות המסים לבית המשפט המחוזי בחיפה, אולם בשנת 2010 דחה בית המשפט את הערעור, תוך שהוא חוזר על נימוקי בית משפט השלום.  

בסמוך לאחר מכן, הגישה רשות המסים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, בו חזרה על טענותיה בערכאות הקודמות, ובהן הטענה כי נתונה לה סמכות טבועה לבצע הרמת מסך, או, לחילופין, נתונה לה סמכות זו מכוח פקודת המסים (גביה), שסעיף 5 לה מאפשר לגובה המס "להיכנס לחצרים שאינם מוחזקים על ידי הסרבן ולעקל מיטלטלי הסרבן". יחד עם ערעור זה נדון גם ערעור נוסף, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שבמרכזו שאלה דומה.  

בית המשפט העליון דחה את טענת "הסמכות הטבועה" על הסף, בנימוק כי הכרה בסמכות כזו עלולה לכרסם בעקרון חוקיות המינהל, ולפיו הרשות המינהלית אינה מורשית לבצע פעולה שלא הוסמכה במפורש לעשותה. לגבי טענת הסמכות מכוח סעיף 5 לפקודת המסים (גביה) נקבע, שהגם שהיא זהה לסמכותו של ראש ההוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל, אולם גם לפי דבר חקיקה זה אין רשות המסים מוסמכת לגבות חוב של חברה אחת מחברה אחרת, ופסיקת בית המשפט המחוזי, שקבעה, בשעתו, כי ראש ההוצאה לפועל היה רשאי לפעול כך (בר"ע (ת"א) 2417/05 בעניין גל יעד) – הייתה שגויה, ואין להוסיף ולהסתמך עליה.  

"סיכומו של דבר", קובע בית המשפט העליון, "יש לקבל את עמדת הרשות לפיה המחוקק ביקש להשוות את הליכי הגבייה על פי פקודת המסים להליכי ההוצאה לפועל. ברם, אין בכוחו של היקש זה לאפשר לרשות להרים את המסך אגב הליכי גבייה תוך ייחוס חובות של חברה אחת לחברה אחרת.... השורה התחתונה היא, כי למרות הצורך בהליכי גבייה אפקטיביים, לגובה המס אין סמכות להורות על הרמת מסך כללית אגב הליכי גבייה, וסמכות זו מסורה לבתי המשפט או למנהל מע"מ בתנאים הקבועים בסעיף 106 לחוק מע"מ." 

לאור האמור נדחה הערעור, ורשות המסים חויבה בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ לטובת כל אחת משתי המשיבות בערעור. 

 

[רע"א 3542/10, 216/12, מדינת ישראל – אגף המכס ומע"מ נ' זייתון תעשיות שמנים בע"מ וא. אחים ירושלמים למסחר בע"מ, פסק דינו של כב' השופט עמית, אליו הצטרפו כב' השופטים מלצר ושהם, מיום 18.5.14. רשות המסים יוצגה על ידי עו"ד עמנואל לינדר מפרקליטות המדינה, חברת זייתון יוצגה על ידי עו"ד אביגדור דורות ועו"ד אסתר ליבא ממשרד איתן, מהולל & שדות, וחברת א. אחים ירושלמים יוצגה על ידי עו"ד ג'ריס דחדולי].