לא מוטב מאוחר

 

חברת אגריבר חקלאות בע"מ עוסקת בשיווק ומכירה של סחורה חקלאית בחו"ל. בשנת 2011, התקשרה החברה עם המשלחת הבינלאומית מנטפילד בע"מ, על מנת שזו תשלח עבורה, בהובלה ימית, שני משלוחי תוצרת חקלאית טרייה מנמל אשדוד לנמל נובוסיבירסק שברוסיה. 

לצורך ביצוע המשלוח הראשון, הזמינה מנטפילד עבור החברה הובלה ימית על גבי האוניה ZIM DALIAN, אשר הייתה אמורה לצאת את ישראל ביום 9.2.2011 ולהגיע לנמל היעד ביום 17.2.2011. בפועל, יצא המשלוח הראשון מנמל אשדוד ביום 13.2.2011 ונפרק בנמל היעד ביום 23.2.2011, כלומר ששה ימים לאחר המועד המתוכנן. לצורך ביצוע המשלוח השני, הזמינה מנטפילד עבור אגריבר הובלה ימית על גבי האוניה ZIM KINGSTON, אשר הייתה אמורה להפליג ביום 3.3.2011 ולהגיע לנמל היעד ביום 11.3.2011. משלוח זה יצא מנמל אשדוד במועד המתוכנן, אך נפרק בנמל היעד רק ביום 15.3.2011, כלומר ארבעה ימים לאחר המועד המתוכנן.   

לטענת החברה, כאשר הגיעו המשלוחים לנמל היעד התברר כי נגרמו נזקי ריקבון משמעותיים לתוצרת החקלאית שהכילו. עקב מצב הסחורה, קיבלה החברה, לגבי המשלוח הראשון, תשלום חלקי מהלקוח, ולגבי המשלוח השני, לא קיבלה החברה כל תשלום. לטענתה, סך נזקיה עקב האמור מסתכם ב-203,016 ₪. היא הגישה, אפוא, תביעה לבית משפט השלום בחיפה הן נגד חברת מנטפילד והן נגד חברת צים. בתביעתה, טענה החברה כי הנתבעות הפרו כלפיה את התחייבויותיהן בשני מובנים – ראשית, הופרו ההתחייבויות בנוגע למועד ביצוע המשלוחים והגעתם לנמל היעד, ושנית, הופרה חובת היידוע באשר לשינויים שאירעו בלוחות הזמנים לביצוע המשלוחים, הן באשר למועדי היציאה והן לגבי מועדי ההגעה. 

מנטפילד טענה, להגנתה, שהיא אינה נוהגת להתחייב בפני לקוחותיה לגבי זמני ההגעה של משלוחים, ועל כן היא אינה אחראית לנזקים שנגרמו לחברה, מה גם שבמקרים הספציפיים הנדונים, היא הודיעה לחברה על אודות העיכוב הצפוי ביציאת המשלוח השני, ובעקבות זאת הייתה החברה יכולה לעכב את הגעת המשלוח לנמל, ובכך למנוע את הנזק. 

גם צים טענה כי לוח הזמנים של אניותיה תלוי במשתנים רבים שאינם בשליטתה, ועל כן היא אינה יכולה ואינה מתחייבת כלפי לקוחותיה לגבי מועדי ההגעה של המטענים. עם זאת, לטענת צים, היא נוהגת לשלוח הודעות עדכון ללקוחותיה בכל יום באשר למועדי ההגעה הצפויים של המטענים השונים, כמו גם לגבי מועדי ההפלגה – וכך עשתה גם במקרה זה. בכל הנוגע למשלוח הראשון, טענה צים כי העיכוב ביציאת המשלוח נגרם בשל עומס תפעולי בנמל אשדוד, אשר אינו קשור בצים ובוודאי שלא היה בשליטתה, וכי ממילא ביום 6.2.2011 היא הוציאה הודעה על השינוי בלוח הזמנים ליציאת המשלוח, אשר נמסרה הן למנטפילד והן לחברה. באשר למועד הגעת המשלוח ליעדו ברוסיה, טענה צים, כי המשלוח הגיע לנמל היעד ביום 17.2.2011, ואולם בשל מזג האוויר הסוער נאלצה האוניה לצאת מתחומי הנמל, והיא הורשתה להיכנס לתחומיו בשנית רק ביום 21.2.2011, לאור זאת, פריקת המטען מהאוניה הסתיימה רק ביום 23.2.2011. בכל הנוגע למשלוח השני, טענה צים כי המשלוח יצא במועד המתוכנן (עובדה שאינה במחלוקת), וכי העיכוב בהגעתו לנמל היעד ופריקתו ארע בשל תנאי מזג האוויר בנמל היעד, כפי שהיה לגבי המשלוח הקודם.  

בית המשפט בחן את חומר הראיות שהיה בפניו, והגיע למסקנה כי צים אכן עדכנה הן את החברה והן את מנטפילד, כבר ביום 6.2.11, כי יציאת המשלוח הראשון תתאחר. החברה אמנם ניסתה לטעון כי יצרה קשר טלפוני עם מנטפילד ביום 9.2.11, כדי לוודא מה מועד היציאה של האוניה, ורק לאחר שהודע לה, בבוקר אותו יום, כי האוניה תצא במועד המתוכנן – נתנה הוראה לחקלאי להמכיל את המכולות, פעולה שאין ממנה חזרה. רק בשעות אחר הצהריים מסרה לה מנטפילד, לטענתה, שיהיה עיכוב במועד יציאת האוניה, אולם בשלב זה כבר לא ניתן היה לעשות דבר, שכן המכולות כבר הומכלו. בית המשפט דחה טענה זו, בנימוק כי לא הוכחה במידה הנדרשת, וגם הוכחשה על יד מנטפילד. לאור האמור, נדחתה התביעה בנוגע למשלוח הראשון: "מכאן, שאני דוחה את טענת אגריבר לפיה יש לייחס למנטפילד או לצים אחריות לגבי כך שהדליאן יצאה לדרך ביום 13.2 ולא ביום 9.2 – בין אם את הטענות לגבי כך שהיתה התחייבות להפלגה ביום 9.2 ובין אם את הטענות לגבי כך שלא יידעו את אגריבר בזמן לגבי המועד המעודכן של ההפלגה. יובהר עוד כי הוכח שצים לא התחייבה מעולם על מועד הפלגה כנטען, וכי כל הצדדים מסכימים שישנם שינויים ועידכונים תכופים. הוכח כי צים שלחה עדכונים כנדרש לכל הגורמים – ולכן, כל הטענות כלפיה בנוגע למועד ההפלגה, אין להן בסיס. לגבי מנטפילד, ברי כי היא אינה אחראית על מועדי ההפלגה ואין לה שליטה על האוניות – וכלפיה ניתן היה להעלות רק טענות בדבר דיסאינפורמציה, אלא שבמקרה זה – הטענות לא הוכחו עובדתית." 

כאמור, שני המשלוחים הגיעו ליעד הסופי לאחר המועד המתוכנן. לו היה המשלוח הראשון יוצא לדרך ביום 9.2.11 הוא היה אמור להגיע ביום 17.2 לנמל היעד, כלומר, לאחר 9 ימי הפלגה. בפועל, האוניה הפליגה ביום 13.2 והגיעה ביום 23.2, לאחר 11 ימים. משמע, שאף אם נתעלם ממועד ההפלגה – המסע הימי ארך יומיים יותר מהצפוי. לגבי המשלוח השני – האוניה יצאה מהנמל במועד המיועד – 3.3, אך נכנסה לנמל היעד לצורך פריקת המשלוח רק ביום 15.3 ולא ביום 11.3, כלומר, לאחר 12 ימים, ארבעה יותר מהצפוי.  

בית המשפט דחה את התביעה גם בכל הנוגע לאיחורים במועדי ההגעה, מחמש סיבות שונות: "ראשית, עדי אגריבר הודו כי לא ניתן להתחייב לגבי מועד מדויק של סיומה של ההפלגה הימית. גונן מאגריבר טענה כי היא עצמה לא מתחייבת כלפי הלקוח לגבי זמן הגעה מדויק, אלא רק על זמן יציאה מישראל, והלקוח מחשב בעצמו מהו זמן ההגעה המשוער... גונן אף אישרה כי היא יודעת שישנם לעיתים עיכובים בכניסה לנמר היעד הספציפי בו עסקינן, אם כי לטענתה: "יש עיכובים ויש עיכובים. יומיים שלושה זה לא נחשב עיכוב. לא היו עיכובים מעבר לשלושה ימים, רק אם הספינה טובעת". כיון שבמקרה דכאן, האיחור יחסית לצפי היה של יומיים לגבי הדליאן ושל ארבעה ימים לגבי הקינגסטון – אזי שאין עסקינן באיחור לא צפוי או לא סביר... שנית, הוכח כי העיכובים נבעו מתנאי מזג אוויר קשים בנמל היעד – אשר בעטיים האוניות שהגיעו לנמל היעד וכבר נכנסו לנמל, נאלצו לצאת ולהמתין במרחק מה מהנמל עד שישתפרו התנאים, ורק אז לשוב ולהכנס, כאשר כמובן שבמצב דברים זה נוצר "תור" וחלו עיכובים בפריקה. במצב דברים שכזה, לאחר שהחלה ההפלגה הימית, צים - כמוביל ימי - אינה יכולה להיות אחראית לעיכובים מן הסוג שהתרחש, ובוודאי שלמנטפילד לא יכולה להיות כל נגיעה לכך... שלישית, מבחינה חוזית – ברגע שמשלוח מסוים יוצא לדרכו – צים אינה אחראית לגבי עיכובים כגון אלו, וזאת על פי הוראות חוזה ההובלה שבשטר המטען, הקובעות את היקף אחריותו של המוביל הימי ומורות כי המוביל לא יהא אחראי לאיחור בהגעת המטענים... רביעית, לא אוכל אף לקבל את הטענה לגבי הפרת חובת היידוע, דהיינו – את טענת אגריבר לפיה היה על צים או על מנטפילד להודיע לה שיש עיכוב בכניסה לנמל, שקיימים תנאי מזג אוויר קשים ושיש "תור" – לפני יציאתן של הדליאן או הקינגסטון לדרך. הסיבה הינה שהעדים מטעם צים טענו כי לא ניתן לצפות את הקשיים מראש, ולכן – לא ניתן היה לדעת על תנאי מזג האוויר הקשים בתחילת המסעות... חמישית, יש עוד לראות כי בשלב שבו המשלוחים כבר היו על גבי האוניות והמתינו בפתח נמל היעד עד שתאושר כניסתם - לא היתה יכולה אגריבר למנוע כל נזק נטען או להקטין אותו, וזוהי סיבה נוספת לדחיית הטענות בהיבט של חובת היידוע. ". 

התביעה נדחתה, אפוא, במלואה, וחברת אגריבר חויבה בתשלום הוצאות בסך 12,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, ועוד סך של 3,000 ₪ בגין שכר טרחתו של המומחה מטעם צים, שהעיד בבית המשפט.  

[תא (חי') 44442-02-12  אגריבר חקלאות בע"מ נ' מנטפילד (1983) בע"מ, פסק דינה של כב' השופטת תמר נאות פרי מיום 21.7.14. חברת אגריבר יוצגה על ידי עו"ד יהושע חורש, חברת מנטפילד יוצגה על ידי עו"ד יוסי שפרינצק וחברת צים יוצגה על ידי עו"ד אמיר כהן-דור ממשרד ש. פרידמן ושות'].