בית המשפט העליון: תביעה נגד חברת שילוח זרה תתנהל בישראל

בתחילת שנת 2014 דיווחנו על פסק דין של בית משפט השלום בתל אביב, אשר נעתר לבקשתה של חברת שילוח אמריקאית שהתרשלה, לכאורה, במתן הוראות שילוח למטען דגים מקורר, וביטל היתר, שאיפשר להמציא לה את כתב התביעה לחו"ל, ולצרף אותה להליך שניהלה היבואנית בישראל כנגד גורמים נוספים.  

תחילתו של סיפור המעשה במטען של דגים, אשר נרכש בארצות הברית על ידי היבואנית הישראלית ד. חזות חברה לתכנון ולבניה בע"מ, ונשלח לישראל בהובלה ימית במכולת קירור באמצעות חברת השילוח הבינלאומית מנטפילד. עם הגעת המטען ארצה, הוברר כי הוא ניזוק עקב אי שמירה על טמפרטורת הקירור במכולה, ועל כן הוא יוצא חזרה לארצות הברית, ונמכר שם במחיר מופחת. היבואנית הגישה תביעתה הן נגד מנטפילד, הן נגד המוביל הימי (קוסקו) והן נגד חברה אמריקאית בשם אליסון, אשר הנפיקה את שטר המטען בארצות הברית, וטיפלה בשילוחו שם.  

הנתבעות, קוסקו ומנטפילד, טענו כי מי שנתנה את הוראות השילוח היא אליסון, והגישו נגדה תביעת שיפוי (צד ג'). לאחר קבלת ההודעות לצד ג' לידיה, הגישה אליסון בקשה לביטול ההיתרים שניתנו. בית משפט השלום השתכנע מטענות אליסון, וקבע שעל פי מבחן מירב הזיקות – בית המשפט הישראלי אינו הפורום הנאות לדיון בתביעה נגד אליסון, שכן מדובר בחברה אמריקאית, שהתקשרה עם קוסקו להובלת מטען בתוך תחומי ארצות הברית, ובנסיבות אלה אין ולא הייתה צריכה להיות לה כל צפיות לקיום דיון בישראל באשר לאותו מטען. 

בפברואר 2015, ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בערעור, אשר הפך את ההחלטה, בקבעו כי על פי מבחן מירב הזיקות – הפורום הישראלי הוא כן הפורום הנאות לקיים בו את הדיון, ובבוחנו את הזיקות השונות לפרשה, נתן בית המשפט המחוזי משקל משמעותי לכך, שהסכסוך בפרשה עתיד להתברר בכל מקרה בבית משפט בישראל. הוא הוסיף וציין בהקשר זה כי לא יהא זה ראוי, מבחינת שיקולי מדיניות, שהדיון בישראל יכלול רק שלושה מבין ארבעת הצדדים הרלוונטיים לפרשה (חזות, מנטפילד וקוסקו). כמו כן, בהתייחס לזיקות נוספות שמובילות אל הפורום הישראלי, ציין בית המשפט המחוזי שהנזק הכספי נגרם לחברה ישראלית; שהיעד של המטען היה נמל חיפה בישראל; ושחוזה אשר נכרת בישראל (בין מנטפילד לבין חזות) היווה חוליה עיקרית בשרשרת האירועים שהסתיימה בהובלה הכושלת של המטען. התיק הוחזר, אפוא, לבית משפט השלום להמשך שמיעתו, ואליסון חויבה בהוצאות מנטפילד וקוסקו בשתי הערכאות, בסך של 35,400 ₪ לכל אחת מהן. 

אליסון, מצדה, לא הרימה ידיים, והגישה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבית המשפט העליון, והפנתה את עיקר טענותיה כנגד האופן שבו הפעיל בית המשפט המחוזי את מבחן "מירב הזיקות" לצורך הכרעה בטענת הפורום הלא-נאות. באופן יותר ספציפי, טענה אליסון כי בהפעילו מבחן זה, הפריז בית המשפט המחוזי במשקל שייחס לכך שהתביעה בפרשה תידון בכל מקרה בישראל, כמו גם לקביעה שאליסון היא צד חיוני לבירור התביעה.  

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור, בנימוק כי הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו לצורך מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", שכן חרף ניסיונותיה של אליסון לשוות לבקשתה חשיבות כללית, בית המשפט לא התרשם כי זו מעוררת שאלה עקרונית אשר מצדיקה ערעור נוסף: "השאלה מהם התנאים הדרושים לשם מתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום השיפוט נדונה בהרחבה בפסיקה, והבקשה נסבה אך על יישומם. בתמצית, כאשר בית המשפט מתבקש לתת היתר להמצאת כתבי בית-דין לפי תקנה 500 לתקנות עליו לבחון קיומה של עילה למתן המצאה וכן קיומה של עילת תביעה נגד הנתבע, במובן זה שמתעוררת "שאלה רצינית" הטעונה הכרעה וכי לא מדובר בתובענה טורדנית או תובענת סרק. בהמשך לכך, משנקבע כי מתקיימים התנאים הקבועים בתקנה 500 לתקנות, עדיין מסור בידיו של בית המשפט שיקול דעת האם להעניק היתר המצאה, כשהשיקול המרכזי הוא האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לדיון בתביעה... בענייננו, המחלוקת התמקדה בשאלה האם בית המשפט בישראל הוא הפורום הנאות לבירור התובענה נגד אליסון... איני סבורה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סוטה מדרך הבחינה שהתווה בית משפט זה ביחס לנאותות הפורום, ולא כל שכן כי הוא סולל דרך חדשה... טענותיה של אליסון נוגעות אפוא לאופן שבו יישם בית המשפט המחוזי את המבחנים השונים, ועל כן אין מקום לדון בהן בהליך ערעורי נוסף".  

[רע"א 1785/15 ALISON TRANSPORT INC נ' COSCO CONTAINER LINES CO LTD, פסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז, מיום 15.7.15. חברת מנטפילד יוצגה על ידי עוה"ד מירב נור ועומר גיא, חברת קוסקו יוצגה על ידי עוה"ד יוסי שפרינצק, חברת חזות יוצגה על ידי עוה"ד יואב שפיגלר, וחברת אליסון יוצגה על ידי עוה"ד יואב הריס].