ברומא נהג כרומאי

בחודש אוקטובר 2013 הגישה חברת מזדה (מצדה) בע"מ, תביעה על סך של כתשעה מיליון שקלים כנגד שתי חברות איטלקיות, שהנן חלק מתאגיד האופנה Fashion Box, המייצר בגדים ואביזרי אופנה, בין היתר, תחת המותג "Replay". עניינה של התביעה הוא בהפרה של הסכם הפצה בלעדי, שנמשך 17 שנים.

בתחילה, המציאה החברה את כתב התביעה לחברת אינטר ג'ינס בע"מ, שהנה המפיצה הבלעדית של המותג "Replay" בישראל. חברת אינטר ג'ינס החזירה לחברת מזדה את כתב התביעה, בטענה כי היא אינה מורשית לקבל כתבי בי דין בשם בעלות המותג האיטלקיות. לאור זאת, הגישה חברת מצדה בקשה מתאימה לבית המשפט, וביקשה כי יצהיר כי כתב התביעה הומצא לנתבעות כדין, באמצעות חברת אינטר ג'ינס, שהנה מורשית שלהן בישראל. בחודש אפריל 2014 דיווחנו על החלטת של בית המשפט, אשר דחתה את בקשת החברה, בנימוק כי בין חברת אינטר ג'ינס הישראלית ובין בעלות המותג הזרות אין קשר עסקי שוטף, המצדיק לראות בה מורשה לצורך קבלת כתב התביעה. 

בעקבות דחיית בקשתה, הגישה חברת מזדה בקשה חדשה לבית המשפט, לקבלת היתר להמצאת כתב התביעה לידי בעלות המותג בחו"ל, שלא דרך חברת אינטר ג'ינס הישראלית. בית המשפט נעתר לבקשה, וכתב התביעה הומצא לחו"ל.  

לאחר שקיבלו את כתב התביעה לידיהן, הגישו בעלות המותג הזרות בקשה לביטול היתר ההמצאה שניתן. נטען, כי בין הצדדים התקיים הליך משפטי באיטליה, המבוסס על העובדות נשוא התביעה, ובהליך שכבר התקיים בערכאה הראשונה, נדונה שאלת סמכותו של בית המשפט האיטלקי לדון בנושאים נשוא הסכסוך, ובית המשפט האיטלקי קבע כי הסמכות לדון בסכסוך היא באיטליה, וכי הדין החל על הסכסוך הוא הדין האיטלקי. חברת מזדה ערערה על ההחלטה, וההליך תלוי ועומד בבית המשפט לערעורים בוונציה. מטעם זה, ומכיוון שסמכות הדיון בתביעה נתונה לבית המשפט באיטליה, טענו בעלות המותג כי יש מקום לבטל את היתר ההמצאה שניתן.  

בית המשפט בחן את כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט האיטלקי, וכן את פסק הדין שניתן בערכאה הראשונה שם, והגיע למסקנה כי עילת התביעה באיטליה אינה זהה לעילת התביעה בישראל: "לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את טענת המבקשות כי פסק הדין האיטלקי יוצר השתק או מניעות כלשהי מהגשת התביעה בבית משפט זה. למעלה מכך, לא מצאתי כי יש מקום להורות על עיכוב ההליכים בתובענה כאן, מכוח הכלל של ענין תלוי ועומד. סבורני כי פסק הדין האיטלקי כמו גם הערעור שהוגש על ידי המשיבה שם, אין עניינו במחלוקות אשר עתידות להידון בתובענה כאן, לא קיים חשש לכפל התדיינות או להכרעות סותרות ואף השיקול של חסכון בזמן שיפוטי נראה שולי בהקשר זה." 

בנוסף נקבע, כי הפרת הסכם ההפצה נעשתה, לכאורה, בישראל, ולא באיטליה, ולכן חלה על ענייננו תקנה 500(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת לבית משפט ישראלי לקנות סמכות שיפוט על נתבע זר בתביעה שעניינה הפרת חוזה בתחום המדינה. לחילופין, אפילו הייתה ההפרה בחו"ל, מכיוון שלפי הנטען לא נתנו בעלות המותג הזרות לחברת מזדה הודעה מוקדמת כמתחייב, מינו מפיץ חלופי חדש בתחומי מדינת ישראל ונתנו רישיון למפיץ זה לעשות שימוש בסימני המסחר בישראל, מתקיימים כאן, לכאורה, גם יסודותיה של תקנה 500(7) לתקנות, המקנה לבית משפט בישראל סמכות שיפוט על נתבע זר במקרה של תובענה המבוססת על מעשה או מחדל בישראל. 

נקבע, אפוא, כי התביעה תתברר בישראל, וכי על בעלות המותג הזרות לשלם לחברת מזדה את הוצאות הבקשה וכ"ט עו"ד, בסך של 15,000 ₪.  

[תא (ת"א) 33201-10-13 מזדה (מצדה) בע"מ נ' 1Fashion box Industries S.P.A., החלטתו של כב' השופט דורון חסאי מיום 29.10.15. את חברת מזדה ייצג עוה"ד רענן בר זוהר, ואת בעלות המותג הזרות ייצגו עוה"ד גור יהודה סביר, נועם רונן ותום אלקלעי].