חידושים והמצאות

חברת Visa International Service Association הגישה נגד רשות המסים ותושב השטחים, מר נגאח דויכאת, תביעה לצו עשה ולפיצוי ללא הוכחת נזק, בגין יבוא של טובין, המפרים סימן מסחר רשום, אשר ככל הנראה נתפסו במכס בעת היבוא.  

המצאת כתב התביעה ליבואן הפלסטיני, הנה, במקרה כזה, מהותית, שכן אם לא תבוצע, לא יוכל התובע להמשיך בהליך, והתוצאה עלולה להיות שחרור הטובין החשודים בהפרה של זכויות קניין רוחני, מבלי שהנושא נדון בבית המשפט. לאור זאת, ומכיוון שהנתבע היה לקוח של סוכן המכס ג'קי ליין לוגיסטיקה בע"מ, בחרה החברה התובעת להמציא את כתב התביעה לסוכן המכס, כמורשה של הנתבע לצורך קבלת כתבי בי-דין, בהתאם לתקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.  

סוכן המכס, אשר לא הצליח, לטענתו, ליצור קשר עם היבואן הפלסטיני, וחשש מתביעה בנזיקין שתופנה כלפיו בעקבות זאת, הודיע לבית המשפט, כי הוא אינו משמש כתובת להמצאת מסמכים עבור הנתבע בישראל, וכי הקשר היחיד ביניהם הוא באמצעות מתווך בשם נזאן שמחן משכם. נטען, כי עם קבלת התביעה לידיו, עשה סוכן המכס ניסיון להודיע על כך למתווך, אולם הסתבר כי הוא שוהה בירדן, ובכך נסתיימה פעולתו בעניין. היות ואין, וגם לא היה לו מעולם, כל קשר ישיר עם הנתבע – טען סוכן המכס כי לא ניתן לראות בו מורשה לקבלת כתב התביעה. 

בית המשפט דחה את טענת סוכן המכס, ופסק כי אכן יש לראות בו כתובת להמצאת מסמכים. זאת, שכן מכתב התביעה עולה כי הוא זה אשר פעל מטעם היבואן בכל הנוגע לעסקת היבוא נשוא התביעה, וכי הטענה, לפיה הקשר בינו לבין הנתבע נעשה רק באמצעות מתווך, היא טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר, אלא הועלתה בצורה סתמית. לפיכך, ובהתאם לפסיקה לפיה המצאה של כתבי טענות ליבואן המתגורר בשטחים ניתן לבצע לעמיל המכס שלו,  נקבע כי יש לראות בסוכן המכס מורשה להמצאת מסמכים.  

הפסיקה אליה הפנה בית המשפט היא החלטה של בית המשפט המחוזי בתל אביב משנת 2003, לפיה "כשמדובר בהליכים שעניינם טובין המעוכבים במכס, אני סבור שהזיקה בין בעל הטובין ובין עמיל המכס מבטיחה כראוי את קיום תכלית המסירה, ומצדיקה התייחסות אל עמיל המכס כאל מי שהופקד על ידי בעל הטובין לנהל את עסקיו בכל הנוגע לטובין בציר הזמן מעת הגעת הטובין לנמל ועד מסירתם לבעלים או לפקודתם" (בש"א (ת"א) 3069/03 Merck Frosst Canada & Co נ' Birzeit Palestine Pharmaceutical Company). ואולם, מבדיקה שערכנו עולה כי זו אינה בהכרח הגישה השלטת או המחייבת בפסיקת בתי המשפט בערכאות השונות, כאשר הם נדרשים להיכנס לעובי הקורה, ולבחון האם המצאה לסוכן מכס היא אכן המצאה כדין, העומדת בתנאי תקנה 482(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.  

כך, למשל, בפסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז משנת 2010 נקבע כי  "גם במקרה שבו הנתבע הינו תושב שטחי הרשות הפלשתינאית... על אותו מורשה לעסוק אותה שעה בעצמו בהנהלת העסק או העבודה מטעם אותו בעל דין המוחזק כמי שמינה אותו כמורשה. כפועל יוצא מכך בחנתי בהתאם לכללים הקבועים בפסיקה, את מידת האינטנסיביות של הקשר בין עמיל המכס לבין הנתבעת, וזאת - באספקלריה של הפעילות העסקית של הנתבע בתחומו של אזור השיפוט, ואת מידת מעורבותו הפעילה של המורשה בפעילות עסקית זו" (ת"א (מרכז) 28840-11-09 Spin Master Ltd נ' אל שריכא אל יקובייא).  

גם בפסק דין נוסף, של בית המשפט המחוזי בתל אביב, משנת 2011, נקבע כי המצאה לסוכן מכס אינה המצאה כדין: "לשון התקנה ברורה ומלמדת כי על מנת להכנס לגדרה יש לבצע המצאה למורשה המנהל עסקי המערערת באותו אזור שיפוט שאליו הוגש כתב התביעה שבנדון... בענייננו, כתב התביעה הוגש בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב. עמיל המכס מענו בחיפה והוא טיפל בענייניה של המערערת בבית המכס באשדוד ובבית המכס בחיפה כנטען בסעיף 18 לכתב התביעה עצמו. אי לכך לא נתמלאו תנאי התקנה. עמיל המכס לא ניהל עסקי המערערת במחוז ת"א, אלא לכל היותר במחוז חיפה או במחוז דרום. בנסיבות העניין לא יכולה להועיל למשיבה גם גישת הפרשנות המרחיבה של הפסיקה... שכן התביעה בענייננו לא הוגשה באזור השיפוט בו פועל עמיל המכס בעניינה של המערערת." (ע"ר (ת"א) 11868-01-11 חוירה עבד רחמאן נ' adidas ag). 

זאת ועוד, בשנת 2013 היה מעורב סוכן המכס חיים נתנאל בהתדיינות לגבי המצאה, אשר הגיעה עד בית המשפט העליון. באותו מקרה נקבע, כי המצאת כתבי בי דין לסוכן המכס כמורשה של היבואן הפלסטיני אמנם אינה נקייה מספקות, "אך הואיל וכנמסר לנו מצוי בצנרת חקיקת המשנה תיקון לה, איננו רואים טעם בנסיבות להידרש לכך עתה". באותו עניין, חשש חיים נתנאל כי הוא עשוי להיתבע בעקבות ההמצאה דרכו, אך ב"כ התובעת הודיע כי אין לתובעת כל כוונה לפעול בנתיב זה, ועל כן נמחקה בקשת רשות הערעור שהגיש בהסכמה  (רע"א 4171/13 חיים נתנאל בע"מ נ' DIESEL S.P.A).  

סיכומו של דבר, סוכן מכס אשר טיפל בעניינו של לקוח תושב השטחים, עשוי להימצא במצב בו הוא נדרש לקבל כתבי תביעה בשם לקוחו, שאינו ניתן לאיתור בנקל. על מנת להימנע ממצב דברים זה, אם סוכן המכס אכן לא מסוגל ליצור קשר עם הלקוח, עליו להודיע לבית המשפט כי הוא אינו מורשה שלו לקבלת כתבי בי דין. כפי שהראינו לעיל, טענה כזו, כאשר היא נדונה באופן מעמיק, אכן עשויה להביא לתוצאה, כי בית המשפט יקבל את טענת סוכן המכס.  

 [תא (ת"א) 10079-06-15 Visa International Service Association נ' נגאח דויכאת, החלטתה של כב' השופטת עינת רביד מיום 12.10.15. את חברת Visa International Service Association ייצגה עוה"ד הני רוזנצוויג].