חובת דיווח חדשה על תכנוני מס

חובה חדשה: ב- 30 בנובמבר 2015, קיבלה הכנסת שורה ארוכה של תיקונים למספר חוקי מס, הקובעים חובת דיווח לרשות המסים על תכנוני מס של חברות ופרטים. התיקון מכרסם במגמה המקובלת בפסיקת בתי המשפט שנטתה לראות בתכנון מס פעולה לגיטימית ואף נדרשת, ועשוי להרתיע נישומים מהיוועצות באנשי מקצוע או מדיווח על היוועצות כזו.


הדין הישראלי רואה בחלק משמעותי מתכנוני המס משום פעולה לגיטימית של הפרט, הפועל במסגרת החוקית שהתווה המחוקק. כך, למשל, בפסק דין שניתן בתחום מיסוי המקרקעין לפני למעלה משני עשורים, קבע נשיא בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר, כי "עצם העובדה כי צדדים בחרו במבנה משפטי דל מסים אינה מצביעה על כך שהמבנה 'מלאכותי' או 'בדוי'. זכותם - ואף חובתם - של מומחים בענייני מסים לתכנן עסקאות משפטיות, כך שלא תהיינה עתירות מס”. בנוסף, חוסה הזכות לתכנון מס תחת זכותו של האדם - או הנישום - לפרטיות. באחת הפרשות תיאר השופט גרוניס (כתוארו אז) את הזכות לפרטיות כבעלת שני פנים: האחד, "זכותו של האדם לנהל את אורח החיים בדל"ת אמות ביתו, בלא הפרעה מבחוץ", והשני עניינו "בחשש מפני כוחה העודף של המדינה, שתרכז בידיה מידע רב לגבי אזרחים ותושבים ותעשה שימוש לרעה באותו מידע"


התיקון שעבר בכנסת אינו חותר, לכאורה, תחת זכותו של הנישום לתכנון מס, אולם הוא מכרסם בזכותו של הנישום לפרטיות, פוגע בזכות ההיוועצות שלו עם עורך דין, רואה חשבון או יועץ מס, ובכך הוא מערים קשיים של ממש על המבקש לממש את אותה זכות: לפי התיקון, אדם או חברה, שמחזור עסקיהם עולה על שלושה מיליון ₪ בשנה, המקבלים חוות דעת המאפשרת חיסכון במע"מ, מס קנייה, מכס או בלו, יחויבו לדווח עליה לרשות המסים תוך 60 יום מתום שנת המס, שאם לא כן דינם מאסר או קנס. בכל הנוגע למס הכנסה, קובעת הצעת החוק כי חובת הדיווח תחול על אדם או חברה, שמחזור עסקיהם עולה על שלושה מיליון ₪ בשנה, או שהכנסותיהם בשנת המס עולה על מיליון וחצי ₪ בשנה. הדיווח יכלול את דבר קבלת חוות הדעת, את הפעולה נשוא חוות הדעת ואת סוגיית המיסוי המושפעת מחוות הדעת. עם זאת, הנישום לא יהיה חייב להמציא לרשות המסים את חוות הדעת עצמה.


לאחר שיג ושיח בוועדת הכספים של הכנסת, צומצם היקף תחולתו של התיקון ונקבע כי ההוראות האמורות יחולו רק על חוות דעת העומדת באחת משתי קטגוריות: חוות דעת שהיא 'תכנון מדף' (כלומר, כזו שניתנה כלשונה לשלושה נישומים לפחות, או שנותן חוות הדעת הוא שיזם אותה – והוא גם יחויב לדווח לנישום אם חוות הדעת היא 'תכנון מדף'), או על חוות דעת הנושאת שכר טרחה בגובה 100,000 ₪ ויותר, כשגובה השכר תלוי, כולו או חלקו, בשיעור החיסכון במס שייווצר למקבל. 
השלכות התיקון עשויות להיות משמעותיות עבור חברות ופרטים בכמה מובנים. ראשית, לתיקון עשויה להיות השפעה 'מצננת' על חברות ופרטים המבקשים להפחית את חבות המס שלהם. נישומים עלולים לחשוש להיוועץ באנשי מקצוע, כדי להימנע מהחובה לדווח על כך לרשות המסים, ובכך להציב באור הזרקורים את עצמם ואת סוג תכנון המס המבוקש.


שנית, במישור הפלילי, חוות דעת משפטיות עשויות להוות הגנה טובה בפלילים עבור נישומים, והשינוי החדש מציב אותם כעת בעמדה לא נוחה, בה ההזדקקות לקבלת חוות הדעת עשויה, כשלעצמה, להביא לפתיחת חקירה נגדם.


ניסיון העבר מלמד כי התושייה והיצירתיות של נישומים ושל יועצי המס גוברים, פעם אחר פעם, על אלו של רשות המסים. לא יהא זה מפתיע לגלות שכר טרחה הנופל בשקל אחד מהרף המחייב דיווח, 'תכנון מדף' שנערכו בו שינויים בדיוק במידה המאפשרת לא לקרוא לו 'תכנון מדף', ופתרונות יצירתיים אחרים. תוצאה אחרת יכולה להיות, שנישומים לא יפנו לאנשי מקצוע לקבל מהם חוות דעת כלל, או שיפנו אך יבקשו חוות דעת בעל פה, מה שבהחלט עלול לפגוע בהתנהלות המשפטית והמסחרית.


מאידך, התוצאה העיקרית, והלא-מכוונת, של התיקון עלולה להיות גידול בהוצאות של חברות ופרטים על שירותי ייעוץ מס, אשר יתגלגל, כמו כל הוצאה אחרת, לעליה במחירי המוצרים והשירותים שאותן חברות מספקות.