נדחתה בקשת מפיץ ישראלי לקבל היתר המצאה של התביעה לספק זר

 

בימים אלה (16.7.09) ניתנה החלטה על ידי בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ש. מנהיים, בש"א (ראשל"צ) 3267/09 ת.א. 2126/09 א.ח. שטיחים ופרקטים בע"מ נ' Fritz Egger GmbH & Co. ואח'), אשר דחה בקשה של מפיץ ישראלי להתיר לו לשלוח את כתב התביעה נגד ספק זר, למקום מושבו בחו"ל ובכך להקנות לבית המשפט בארץ סמכות לדון בסכסוך.

 
עובדות המקרה וטענות הצדדים:
חברת א.ח. שטיחים ופרקטים (המפיצה) טענה כי התקשרה בהסכם הפצה בלעדי עם החברה הזרה Fritz Egger (הספקית), לשיווק מוצריה בישראל, החל משנת 2004. המפיצה טענה כי בראשית שנת 2009 הודיעה לה הספקית באמצעות דואר אלקטרוני על הפסקת הסכם ההפצה ללא מתן כל נימוקים. המפיצה טוענת כי חברה ישראלית אחרת (כרמל אחזקות (אי.אל) בע"מ) היא זו שגרמה להפסקת ההסכם בינה ובין הספקית, והיא זו שקיבלה לידיה את זכויות ההפצה בשנת 2009. לצורך הוכחת טענתה בדבר הסכם הפצה בלעדי בינה ובין הספקית, צירפה המפיצה הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה אליה מן הספקית. המפיצה ביקשה את אישור בית המשפט לשלוח את כתב התביעה למקום מושבה של החברה הזרה. בית המשפט, בשתי החלטות קודמות, דחה את הבקשה וקבע כי לא הוכח בפניו מה הייתה תקופת ההתקשרות בין הספקית למפיצה, האם היה מדובר בחוזה לתקופה קצובה, מה היקף הפעילות העסקית ביניהן, האם היה תנאי לרכישת כמות מינימלית, ומה היו מועדי האספקה, ולכן לא הוכח תוכן החוזה. המפיצה לא אמרה נואש והגישה לבית המשפט בקשה נוספת (שלישית במספר) לקבלת היתר המצאת כתב התביעה לחו"ל. החלטת בית המשפט בעניין הבקשה החדשה ניתנה בימים אלה.


החלטת בית המשפט:
על מנת שבית המשפט יתיר לתובע ישראלי להמציא כתב תביעה לנתבע זר, יש להוכיח 3 תנאים: עילת תביעה, עילת המצאה ושיקולים נוספים כמו פורום לא נאות. בית המשפט קבע כי עילת התביעה לא הוכחה. בית המשפט שב ומתח ביקורת על המפיצה לאור היעדר הוכחה מה היו תנאי ההסכם המפורטים בינה ובין הספקית. בית המשפט קבע כי לא ניתן להסתפק באמירה כי תקופת ההודעה המוקדמת על סיום ההסכם צריכה להיות בנסיבות אלה 12 חודשים, לאור היחסים ארוכי הטווח (5 שנים) בין הצדדים והיה על המפיצה לפרט את תנאי ההסכם. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא צורף לתיק בית המשפט מסמך מהותי שנשלח מן הספקית למפיצה ובו טענה הספקית כי דווקא המפיצה היא זו שחייבת לה כספים. כמו כן, קבע בית המשפט כי בכתב התביעה הודתה המפיצה כי נותר חוב לספקית בסך של 200,000 ש"ח ואולם לא פירטה מהי עמדתה ביחס לחוב זה. בסופו של דבר, דחה בית המשפט פעם נוספת את בקשת המפיצה לקבל היתר המצאה של כתב התביעה לחו"ל תוך חיובה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 1,000 ש"ח. שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בהחלטה. משמעות ההחלטה היא כי התביעה נגד הספקית הזרה לא תוכל להתברר בישראל.
מסקנה: כאשר מוגשת לבית המשפט בקשה להיתר המצאה לנתבע זר בחו"ל, מדובר בעבודה לא קלה וחובה לפרט בתצהירים את מלוא העובדות המקימות את עילת התביעה וההמצאה. בתי המשפט אינם נותנים היתר כזה כלאחר יד. במקרה זה כשלה המפיצה שלוש פעמים (!) על אף הזדמנויות שונות שקיבלה מבית המשפט לתקן את הפגמים.