בית המשפט דחה טענת הגבלת אחריות של מוביל אוירי

חברת ביטוח אשר ביטחה מטען שניזוק בהובלה אווירית מגרמניה לישראל, שיפתה את מבוטחה, בעל המטען, והגישה תביעת שיבוב נגד גורמים שונים בשרשרת ההובלה, ביניהם חברת אל על שהטיסה את המטען, וחברת ממן, אשר הפעילה את מסוף המטענים בו אוחסן המטען לאחר שנפרק מהמטוס. 

חברת אל על טענה כי על פי חוק התובלה האוירית, התש"ם – 1980, מוגבלת אחריותו של המוביל האוירי בכל הנוגע להובלת מטענים, ועל כן בכל מקרה, ואפילו תוכח אחריותה הבלעדית לנזק שנגרם למטען נשוא התביעה, תהא אחריותה מוגבלת למכפלת משקל המטען ב-17 יחידות SDR (נכון להיום, שוויה של יחידת מטבע SDR הוא כ-1.53$).  

על פי תקנות סדר הדין האזרחי, נתבעים שנקבע כי הם אחראים לנזק במידה שווה, נדרשים לשאת בו ביחד ולחוד. על כן, משמעות טענתה של אל על היא, כי אפילו תיקבע אחריותה לנזק ביחד עם הנתבעים האחרים שווה בשווה, לא תישא היא בנזק במידה שווה, שכן אחריותה תוגבל לסכום המזערי של מכפלת משקל המטען ב-17 SDR, שהם כ-26$, והנתבעים יצטרכו לחלק ביניהם את יתרת הנזק. 

לאור זאת, התנגדה ממן לטענת אל על, לפיה מוגבלת אחריותה בתביעה זו, וזאת לנוכח העובדה כי שטר המטען, הוא חוזה ההובלה, הוצא על ידי אל על ביום 23.9.09, ובאותה עת הדין בישראל היה כזה, אשר איפשר לתובע (או לנתבעות האחרות) לפרוץ את מגבלת האחריות של המוביל האוירי על פי חוק התובלה האוירית, אם יוכיחו את התקיימותן של נסיבות מסוימות. נסביר: 

חוק התובלה האוירית נחקק בשנת 1980 על בסיס אמנת ורשה (או בשמה המלא: האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באויר, שנחתמה בורשה ביום 12 באוקטובר 1929), ופרוטוקול האג משנת 1955, שתיקן אותה. על פי סעיף 22 לאמנה, הוגבלה אחריותם של המוביל האוירי או סוכנו לנזק למטען, אולם על פי סעיף 25 לאמנה, המוביל או הסוכן לא יהיו זכאים להסתמך על ההוראות הפוטרות אותם מאחריות או המגבילות אותה, אם יוכח כי הנזק נבע מהתנהגות רעה מדעת (Willful Misconduct) או מאשמה, אשר לפי דיני בית המשפט הדן בעניין, נחשבת כשווה להתנהגות רעה מדעת. משמעות הדבר היא, כי על פי חוק התובלה האוירית, ניתן היה לתבוע מוביל אוירי בגין נזק או חוסר למטען, ולקבל את מלוא השיפוי במקרה שהוכח כי הנזק או החוסר נגרמו כתוצאה מהתנהגות רעה מדעת, דהיינו רשלנות המגיעה עד כדי פזיזות ואי אכפתיות. 

פרוטוקול מונטריאול הרביעי משנת 1975, הכניס שינויים מרובים בדיני התובלה האווירית. אחד השינויים הגדולים שהכניס הוא בכך שקבע כי ביחס למטען (להבדיל מנוסעים וכבודה) אי אפשר עוד לפרוץ את מגבלת האחריות של המוביל האווירי, אפילו התנהג המוביל ברשלנות המגיעה עד כדי פזיזות ואי אכפתיות. משמעות הדבר היא, כי תיקון זה לאמנת ורשה סתם את הגולל בכל הנוגע לתביעות בעלי מטענים נגד מובילים אויריים בגין נזק או חוסר שארע למטען בעת ההובלה האוירית. 

בענייננו, הפנתה אל על את בית המשפט לסעיף 4 לחוק התובלה האוירית, בו נקבע כי "שר החוץ רשאי להודיע ברשומות על כניסת האמנה או אמנת מונטריאול, כולן או מקצתן, לתוקפן לגבי מדינת ישראל, ומשהודיע כך, יחולו הוראותיהן של אלה שניתנה עליהן ההודעה על תובלה אוירית בהתאם לקבוע בהן, והן יפורסמו ברשומות". לטענתה, ביום 3.3.02 פרסם שר התחבורה הודעה בקובץ התקנות מס' 6159, ולפיה הפרוטוקול נכנס לתוקף לגבי מדינת ישראל ביום 14.6.98, ודי בכך כדי לשמש לה הגנה מפני התביעה דנא, אשר הוגשה לאחר 14.6.98, הוא מועד כניסת הפרוטוקול-מעניק-החסינות לתוקף במדינת ישראל. 

טענה זו שובת לב, אולם בא כוחה המלומד של ממן הפנה את בית המשפט לטעות שביסודה: אותו סעיף 4 לחוק התובלה האוירית, שעליו נסמכה אל על בטענתה, תוקן לנוסחו האמור רק בסוף שנת 2009 – לאחר שאל על הוציאה את שטר המטען הרלוונטי. נוסחו של חוק התובלה האוירית במועד הוצאת שטר המטען היה שונה, וקבע כי "שר התחבורה רשאי להודיע ברשומות על כניסת אמנת גואדלהארה, פרוטוקול גואטמלה, הפרוטוקולים הראשון, השני, השלישי והרביעי (של מונטריאול – הח"מ), כולם או מקצתם, לתקפם לגבי מדינת ישראל, ומשהודיע על כך, יחולו הוראותיהם של אלה שניתנה עליהם ההודעה על תובלה אוירית בהתאם לקבוע בהם, והם יפורסמו ברשומות".  

על פי האמור בסעיף 4 בנוסחו לפני התיקון, טען בא כוחה של ממן, הוראותיהם של אותם פרוטוקולים "יחולו בהתאם לקבוע בהם", ומה שנקבע בסעיף 14 לפרוטוקול מונטריאול הרביעי הוא שהפרוטוקול יחול על הובלה בינלאומית רק בתנאי שמקום היציאה ומקום היעד יהיו בשטחי ארצותיהם של צדדים לפרוטוקול. מכיוון שגרמניה, שהיא ארץ המוצא של המטען נשוא התביעה,  אינה צד לפרוטוקול, ברור כי התובלה האוירית אינה כפופה להוראותיו, ומשמעות הדבר היא כי צדקה ממן בטענתה, לפיה אל על לא יכולה ליהנות מה"חסינות" שמקנה הפרוטוקול למוביל אוירי בכל הנוגע להובלת מטענים. 

בית המשפט קיבל טענה זו במלואה, וקבע כי על זכויות וחובות בעלי הדין בתובענה זו לא חלות הוראות פרוטוקול מונטריאול הרביעי. עם זאת, יובהר כי בית המשפט טרם הכריע בשאלה המהותית הנוגעת לחבות חברת אל-על, דהיינו בשאלה האם אל-על נהגה ברשלנות המגיעה עד כדי פזיזות או אי-אכפתיות. 

[ת"א (תל אביב) 5954-09-11 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ ואח', פסק דינו של כב' השופט מרדכי בן חיים מיום 9.10.12 (פורסם בנבו רק באוקטובר 2013). את ממן ייצג עו"ד משה לשם, ואת אל-על ייצג עו"ד יצחק וינדר].