תניית שיפוט ייחודית בתביעה המופנית כנגד גורמים רבים בשרשרת ההובלה

היבואניות, רם אושר מתכות בע"מ ויניב רותם שיווק תכשיטים בע"מ, ביקשו לייבא ארצה זהב במשקל של כ-12 ק"ג. לשם כך, הן התקשרו עם חברת יתיר שרותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ, אשר התחייבה להעניק להן שירותי שילוח ועמילות מכס לצורך הייבוא.  

לשם ביטוח מטען הזהב, התקשרה יתיר עם סוכנות הביטוח נינוה, אשר קישרה אותה עם תווכן ביטוח (ברוקר) צרפתי, שבאמצעותו הוצאה פוליסת ביטוח באמצעות שתי חברות ביטוח בריטיות. 

מטען הזהב, ששוויו 453,228$, נמסר למחסן המטענים שבבעלות חברת Swissport Tanzania Ltd בנמל התעופה דאר א-סלאם שבטנזניה, לצורך הטענתו על טיסת KLM לנמל התעופה סכיפהול שבאמסטרדם, שם צפוי היה להיות משוטען על מטוס אחר של אותו מוביל אוירי, לצורך הובלתו לישראל.  

המטען אבד בדרכו ארצה, ועל כן הגישו היבואניות תביעה נגד חברת יתיר, אשר מצדה, שלחה הודעת צד שלישי לכל הגורמים בשרשרת ההובלה, בכללם הבלדרים שמסרו את המטען למחסן Swissport בדאר א-סלאם, אותו מחסן המוביל האוירי, ונמל התעופה סכיפהול. בנוסף, הוגשה ההודעה לצד שלישי גם כנגד כל הגורמים המבטחים: סוכנות הביטוח נינוה, הברוקר הצרפתי וחברות הביטוח הבריטיות. בסך הכל, כללה התביעה כ-15 בעלי דין. 

מכיוון שהברוקר והמבטחות הנן חברות זרות, שמקום מושבן בחו"ל, ביקשה חברת יתיר מבית המשפט היתר להמצאת ההודעה לצד שלישי לחו"ל – פעולה, שבלעדיה אין לבית המשפט בישראל סמכות שיפוט על בעלי הדין הזרים. בית המשפט נעתר לבקשה, וההודעה לצדדים השלישיים אכן הומצאה לברוקר ולמבטחות כדין.  

לאחר שקיבלו את ההודעה, הגישו הברוקר והמבטחות בקשה לביטול היתר ההמצאה. המבטחות טענו, כי יש לבטל את היתר ההמצאה מהטעמים הבאים: פוליסת הביטוח, המהווה את עילת התביעה נגדן, בוטלה על ידן רטרואקטיבית בשל העובדה שדמי הביטוח לא שולמו, ועל כן אין ליתיר כל עילת תביעה נגדן; הפוליסה כוללת תניית שיפוט ייחודית, המעניקה סמכות שיפוט בלעדית לבתי המשפט באנגליה; מדינת ישראל אינה הפורום הנאות לבירור התביעה. הברוקר הצרפתי טען כי יש לבטל את היתר ההמצאה מהטעמים הבאים: אין יריבות בינו ובין יתיר; בענייננו לא מתקיימים תנאי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984; בפוליסה כלולה תניית שיפוט ייחודית, החלה גם עליו; תניית שיפוט נוספת מופיעה גם בתנאי ההתקשרות עמו. 

יתיר טענה, בתגובה, כי תניית השיפוט המופיעה בפוליסת הביטוח אינה ייחודית, וממילא אינה חלה אלא על מערכת היחסים שבין היבואניות המבוטחות לבין המבטחות, שהנן הצדדים לפוליסה. על הברוקר הצרפתי חלה, בכל מקרה, תניית השיפוט הלא ייחודית שבתנאי ההתקשרות הכלליים שלו. לחילופין, טענה יתיר כי אפילו ייקבע כי תניית השיפוט בענייננו היא ייחודית, הרי שיתיר מעולם לא הסכימה לה, היא תעורר סרבול דיוני בלתי רצוי, ותעמיד אותה בסכנת דחיית התביעה על הסף באנגליה מחמת התיישנות. שלושת אלה הם, על פי הפסיקה, טעמים טובים שלא לאכוף תניית שיפוט,  אפילו היא ייחודית. עוד טענה יתיר, כי על ענייננו חלה תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, ועל כן היתר ההמצאה ניתן כדין, וכי מדינת ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתביעה, וזאת בהתחשב בכל הגורמים הרלוונטיים: מקום כריתת חוזה הביטוח, מקום ההפרה, מקום אבדן המטען נשוא חוזה הביטוח ומקום מושבם של יתר הנתבעים.  

בית המשפט קבע, כי בענייננו מתקיימים תנאי תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיו "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום המדינה". על מנת להיכנס לגדרי תקנה זו, נדרשת התקיימותם של שני תנאים: שלמבקש היתר ההמצאה עילת תביעה טובה נגד המשיב, וכי המשיב הנו בעל דין דרוש או נכון בתובענה.  

אשר לתנאי הראשון - עילת התביעה - קבע בית המשפט כי על פניו, ולמרות הטענות בדבר תקפות פוליסת הביטוח, יש ליתיר עילת תביעה טובה נגד הברוקר והמבטחות, וממילא אין מקום לקבוע מסמרות בנושא זה בבקשה לביטול היתר המצאה.  

עוד קבע בית המשפט, כי גם התנאי השני מתקיים, שכן הן הברוקר והן המבטחות הנן בעלות דין נכונות ודרושות בתובענה, וזאת מן הטעמים הבאים:  

ראשית - מדובר בתיק חובק עולם, כאשר האירועים נשוא התביעה וההודעה לצדדים השלישיים התרחשו בטנזניה, בהולנד, בבריטניה, בצרפת ובישראל. בנסיבות אלה, אין עדיפות לבית משפט במדינה אחת על פני רעותה;  שנית – יתיר הנה נתבעת בתביעה, אשר הוגשה כנגדה בישראל. לאור זאת, המצאת ההודעה לצד ג' לחו"ל אינה בחירה טבעית של יתיר, במטרה לעקוף את ההסכמות החוזיות בין הצדדים, כי אם כורח המציאות; שלישית – ככל שמספר בעלי הדין גדול יותר, וככל שמספר בעלי הדין אשר הפורום בישראל הוא הפורום ה"טבעי" שלהם, כך תגבר הנטייה לקיים את הדיון בישראל, מטעמי נוחות דיונית, וזאת אפילו קיימת תניית שיפוט יייחודית במערכת ההסכמית בין הצדדים; רביעית – מבחינה מהותית, לא ניתן להפריד את המחלוקת הביטוחית מהמחלוקת העובדתית בנוגע לנסיבות אבדן המטען, וגם מטעם זה יש לתת עדיפות לבירור מאוחד של ההודעה לצדדים השלישיים עם התביעה בכללותה; חמישית – העובדה כי פוליסת הביטוח נשלטת על ידי הדין האנגלי אינה מביאה בהכרח לביטול החלטה בעניין היתר המצאה, וככל שהדין האנגלי אכן חל בענייננו, יהא על הצדדים להביא חוות דעת מומחה לעניין זה.  

סיכומו של דבר, דחה בית המשפט את בקשת הברוקר והמבטחות לביטול היתר ההמצאה, והורה להן להגיש כתבי הגנה מטעמן בתוך 14 ימים.  

החלטה זו, הנה בעלת חשיבות רבה, שכן בתביעות בגין אבדן או נזק למטען בהובלה בינלאומית, נהוג, בדרך כלל, לתבוע גורמים רבים בשרשרת ההובלה, חלקם במדינות זרות ושונות זו מזו, ולעיתים קרובות קורה שעל מערכת היחסים בין חלק מהצדדים חולש הסכם, הכולל תניית שיפוט ייחודית. תנייה מסוג זה עלולה להכשיל את התביעה נגד אותו גורם, שעשוי להיות גורם מהותי. בהחלטה זו, קבע בית המשפט, כי היעילות והנוחות הדיונית עלולות, במקרים בהם ישנם צדדים רבים ממדינות שונות, להביא לכך שהתביעה תתנהל בכל זאת בישראל, וזאת על אף קיומן של תניות השיפוט הייחודיות. מכיוון שהתובעים בתביעות מסוג זה הנם, מטבע הדברים, יבואנים ישראליים, יש בכך כדי להוזיל עבורם את העלויות המשפטיות הכרוכות בתביעות כאלה, ולאפשר להם לקבל פיצוי על הנזק או האבדן שנגרם להם. 

[ת"א (ראשון לציון) 6931-03-12 רם אושר מתכות בע"מ נ' יתיר שרותי יבוא יצוא סוכנות מכס בע"מ, פסק דינה של כב' השופטת הילה סילש מיום 25.11.13. את חברת יתיר ייצג עו"ד ארנון רוטברד, את המבטחות ייצגו עורכי הדין שרון שפר ושירה זכריה ממשרד לויתן-שרון, ואת הברוקר הצרפתי ייצג עו"ד גבי דיסני ממשרד ש. פרידמן].